פני יהושע על בבא מציעא נ׳ א:ב׳-ג׳

מהדורה: פני יהושע, וורשא תרכ"א

מקור בבא מציעא נ׳ א:ב׳-ג׳
2 אִיבַּעְיָא לְהוּ: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת לְרַבָּנַן, לְאַלְתַּר הָוְיָא מְחִילָה, אוֹ בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ? וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ, מַאי אִיכָּא בֵּין שְׁתוּת לְפָחוֹת מִשְּׁתוּת?
3 אִיכָּא דְּאִלּוּ שְׁתוּת – יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה – חוֹזֵר, רָצָה – קוֹנֶה וּמַחֲזִיר אוֹנָאָה. וְאִילּוּ פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – קָנָה, וּמַחְזִיר אוֹנָאָה.
פירוש פני יהושע על בבא מציעא נ׳ א:ב׳-ג׳
2 בתוספות בד"ה אי אמרת כו' כל אריכות ל' התוס' לפרש שיטת רש"י נכלל בל' רש"י עצמו אך שהתוס' הוסיפו סברא זו דתגרי לוד היו חפצים יותר בביטול מקח ששניהם חוזרים מדין אונאה שידו על העליונה כיון דאידי ואידי בכדי שיראה או כל היום וטעם סברא זו נראה דאע"ג דתגרי לוד לא היו רוצים לחזור דהוו בקיאי טובא מ"מ ניחא להו בהא כדי שלא יוכל המתאנה לומר בע"כ תן לי מה שאניתני וכיון שהם היו יכולים לחזור ע"כ אפשר שהלה אינו רוצה לבטל המקח ובע"כ צריך למחול האונאה או לפשר עמהם ועי' מ"ש בזה לקמן בסוף דברי התוס' ומה שהוצרכו התוס' לזו הסברא היינו לפי מה שרוצים לפרש מסקנת הסוגיא דלעולם לר"ט שתות עצמו כפחות משתות דמי ואם כן תיקשי למסקנא דפחות משתות לאלתר הוי מחילה ואי ס"ד ביטול מקח לעולם חוזר אמאי חזרו לדברי חכמים דהא לית להו שום פסידא בדר"ט בשום ענין דבמה שהורה להם כל היום היינו דוקא ביתר משתות עד שליש ובכה"ג לרבנן הוי ביטול מקח ולעולם חוזר אלא ע"כ דאפ"ה שייך חזרה דניחא להו טפי בביטול מקח דשניהם חוזרין וק"ל:
3 בא"ד ועוד אי משתות ועד שליש כו' ע' בזה באריכות בחדושי מהר"ם ומהרש"א ז"ל ואין רצוני להאריך לפי ששני הפירושים עולים יפה כל א' לפי גירסתו ולפי המשך ל' התו' נראה יותר פי' מהר"ם אלא לפי מה שאכתוב בסמוך נראה פי' מהרש"א עיקר עי' בסמוך: